אימון גור לצרכים בבית: מדריך מעשי לשבועות הראשונים
גור חדש הגיע הביתה והשטיח כבר סופג? כך תבנו שגרה נכונה, תבינו את הגור ותלמדו אותו לעשות צרכים בחוץ בלי צעקות.
הרגע שבו גור קטן נכנס הביתה הוא אחד המרגשים שיש. העיניים הגדולות, הצעדים המגושמים והסקרנות האינסופית כובשים את כל בני המשפחה בתוך דקות. אבל כבר אחרי כמה שעות מגיעה גם המציאות: שלולית ליד הספה, הפתעה במסדרון ותחושה שאין לכם מושג מאיפה להתחיל. החדשות הטובות הן שאימון לצרכים הוא תהליך צפוי למדי, ורוב הגורים לומדים אותו בתוך כמה שבועות, בתנאי שהבעלים עקביים, סבלניים ומבינים מה קורה בגוף ובראש של הכלב הצעיר.
להבין את הגור: שלפוחית קטנה ושליטה חלקית
גור בן חודשיים או שלושה פשוט לא מסוגל להתאפק לאורך זמן. השרירים שאחראים על השליטה בשלפוחית ובמעיים עדיין מתפתחים, והוא גם לא מבין עדיין שיש הבדל בין הרצפה בסלון לבין הדשא בגינה הציבורית. כלל אצבע מקובל בקרב מאלפים אומר שגור יכול להתאפק בערך שעה אחת לכל חודש בחייו, ועוד קצת. כלומר, גור בן שלושה חודשים יחזיק מעמד שלוש עד ארבע שעות לכל היותר, ובשעות הפעילות אפילו פחות.
מהעובדה הפשוטה הזו נגזר כל השאר. אם הגור עשה צרכים בבית, ברוב המקרים זה לא מרד ולא עקשנות, אלא סימן לכך שלא הוצאתם אותו בזמן. ההבנה הזו חשובה, כי היא מעבירה את האחריות מהכלב אל הבעלים, והופכת את התהליך מעימות למשימה של תכנון ותזמון.
בניית שגרה קבועה: הסוד של האילוף
הכלי החשוב ביותר באימון לצרכים הוא לוח זמנים. מוציאים את הגור מיד אחרי שהוא מתעורר, כמה דקות אחרי כל ארוחה, אחרי משחק סוער, ולפני השינה בלילה. בימים הראשונים כדאי להוסיף לזה יציאה קבועה כל שעה עד שעתיים, גם אם נראה שהוא לא צריך. כך אתם יוצרים הרבה הזדמנויות להצלחה ומעט הזדמנויות לטעות.
כדאי גם לקבוע שעות קבועות לארוחות במקום להשאיר אוכל זמין כל היום. כשהגור אוכל בשעות ידועות, קל הרבה יותר לחזות מתי יצטרך לצאת. ומה עם הלילה? רוב הגורים הצעירים יצטרכו יציאה אחת או שתיים באמצע הלילה בשבועות הראשונים. זה מעייף, אבל זה זמני, ועם הגיל הם יחזיקו מעמד עד הבוקר.
המקום הנכון והמילה הנכונה
כלבים הם יצורים של הרגל וריח. אם תיקחו את הגור בכל פעם לאותה פינה מחוץ לבית, הריח המוכר יעודד אותו לעשות שם צרכים שוב. כשאתם מגיעים לפינה, עמדו בשקט, אל תשחקו איתו ואל תסיחו את דעתו. ברגע שהוא מתחיל, אפשר לומר מילת פקודה קבועה כמו ״פיפי״ או ״צרכים״. עם הזמן המילה תהפוך לאות שעוזר לו להבין מה מבקשים ממנו, וזה יחסוך לכם המון זמן בימים גשומים.
מיד כשהוא מסיים, מגיע הרגע החשוב ביותר: שבח נלהב וחטיף קטן וטעים. התגמול צריך להגיע בתוך שניות, עוד בשטח, ולא כשחוזרים הביתה. כך הגור מקשר בין הפעולה לבין התוצאה הנעימה, וזה הבסיס לכל אילוף חיובי.
מה עושים כשקורית תאונה בבית
תאונות יקרו, ולא משנה כמה תהיו מסודרים. אם תפסתם את הגור על חם, אפשר להשמיע קול קצר שיפתיע אותו, להרים אותו בעדינות ולהוציא אותו מיד למקום הקבוע. אם הוא מסיים בחוץ, מגיע שבח כרגיל. אם מצאתם שלולית רק אחרי מעשה, אין טעם לכעוס או להעניש. הגור לא יבין על מה הכעס, ועלול ללמוד דווקא לפחד מכם או להסתתר כשהוא צריך לעשות צרכים.
חשוב לא פחות לנקות נכון. חומרי ניקוי רגילים מסירים את הכתם אבל לא תמיד את הריח, והאף של הכלב רגיש פי כמה מהאף שלנו. כדאי להשתמש בתכשיר אנזימטי שמפרק את החומרים האורגניים, אחרת הגור יחזור שוב ושוב לאותה נקודה בדיוק כי היא מריחה לו כמו שירותים.
השגחה, כלוב ואזור מוגבל
בשבועות הראשונים, הגור לא צריך גישה חופשית לכל הבית. כשאתם לא יכולים להשגיח עליו, כדאי להגביל אותו לאזור קטן, למשל מטבח עם שער בטיחות, או להשתמש בכלוב אילוף בגודל מתאים. כלבים מטבעם לא אוהבים ללכלך את מקום השינה שלהם, ולכן כלוב שבו יש מקום לעמוד, להסתובב ולשכב, אבל לא הרבה מעבר לזה, עוזר לגור ללמוד להתאפק.
הכלוב צריך להיות מקום נעים ולא עונש. שימו בו שמיכה, צעצוע לעיסה ותנו לגור להיכנס אליו מרצונו. לעולם אל תשאירו גור צעיר בכלוב לפרקי זמן ארוכים מדי. כשאתם בבית ופנויים, השגיחו עליו מקרוב ולמדו לזהות סימנים מקדימים:
- רחרוח אינטנסיבי של הרצפה
- הסתובבות במעגלים
- התרחקות פתאומית לפינה שקטה
- עצירה באמצע משחק והתנהגות חסרת מנוחה
ברגע שאתם מזהים אחד מהסימנים, צאו מיד החוצה.
מתי לפנות לווטרינר או למאלף
רוב הגורים מתקדמים יפה תוך שלושה עד שישה שבועות של עבודה עקבית, אם כי חלק מהגזעים הקטנים זקוקים לעוד זמן. אם הגור עושה צרכים בתדירות גבוהה מאוד, משתין טיפות קטנות שוב ושוב, נראה כאב או שהצואה שלו שלשולית לאורך זמן, ייתכן שמדובר בבעיה רפואית כמו דלקת בדרכי השתן או טפילים. במקרים כאלה חשוב לפנות לרופא וטרינר לפני שממשיכים באילוף.
אם הבריאות תקינה ובכל זאת אין התקדמות אחרי כמה שבועות, מאלף כלבים מקצועי שעובד בשיטות חיוביות יכול לזהות טעויות קטנות בשגרה ולעזור לכם לתקן אותן. לפעמים מספיקה פגישה אחת כדי לשנות את התמונה.
לסיכום, אימון גור לצרכים הוא קודם כל עניין של שגרה, תזמון וסבלנות. הוציאו אותו לעיתים קרובות, תגמלו כל הצלחה, נקו תאונות בלי כעס והגבילו את המרחב כשאינכם משגיחים. השבועות הראשונים אולי מעייפים, אבל הם מניחים את היסודות לחיים משותפים נעימים עם חבר נאמן לשנים רבות.
