שחיקה של מטפלים משפחתיים: סימני אזהרה ודרכים לקבל עזרה
מי שמטפל בהורה מבוגר או בבן משפחה חולה נושא עומס כבד. איך מזהים שחיקה, איך מבקשים עזרה ואיך שומרים על עצמכם בדרך.
מאחורי כל אדם מבוגר, חולה כרוני או בעל מוגבלות שחי בבית, יש בדרך כלל מישהו שדואג לו: בת שמגיעה כל ערב אחרי העבודה, בן זוג שמלווה לכל טיפול, אח שמנהל את התרופות ואת הסידורים. בישראל יש מספר גדול של מטפלים משפחתיים כאלה, ורובם עושים זאת מתוך אהבה ומחויבות, לעתים קרובות במשך שנים ארוכות. אבל הטיפול גובה מחיר, ורבים מהמטפלים מגיעים לשחיקה בלי לשים לב. במדריך הזה נדבר על הסימנים, על הסיבות ועל הדרכים לשמור על עצמכם.
מי הם המטפלים המשפחתיים
מטפל משפחתי הוא כל מי שמספק עזרה קבועה, ללא תשלום, לבן משפחה או לאדם קרוב שזקוק לה. זה יכול להיות סיוע בפעולות יומיומיות כמו רחצה, הלבשה ואכילה, אבל גם ליווי לבדיקות, טיפול בבירוקרטיה מול קופת החולים והביטוח הלאומי, ניהול כספים, או פשוט נוכחות קבועה ותמיכה רגשית.
רבים מהמטפלים המשפחתיים לא מגדירים את עצמם ככאלה. הם פשוט מרגישים שהם עושים מה שצריך, ולא מבינים כמה זמן, אנרגיה וכוחות נפש הם משקיעים. חלקם עובדים במשרה מלאה במקביל, מגדלים ילדים, ונמצאים בתוך מה שמכונה דור הסנדוויץ', הדור שתקוע בין הצרכים של ההורים לבין הצרכים של הילדים.
ההכרה בתפקיד היא הצעד הראשון. כשמבינים שמדובר בעבודה של ממש, קל יותר לבקש עזרה, להציב גבולות ולהתייחס ברצינות לצרכים האישיים.
סימני אזהרה לשחיקה
שחיקה לא מגיעה בבת אחת. היא מצטברת לאט, ולכן קשה לזהות אותה מבפנים. כדאי לשים לב לסימנים הבאים:
- עייפות מתמשכת שלא חולפת גם אחרי שינה
- תחושת עצבנות, חוסר סבלנות או התפרצויות כעס, גם כלפי האדם המטופל
- הסתגרות והתרחקות מחברים ומפעילויות שפעם נהניתם מהן
- הזנחה של הבריאות האישית, כמו דחיית בדיקות או ויתור על פעילות גופנית
- קשיי שינה או שינה מרובה מהרגיל
- תחושת אשמה מתמדת, שאתם לא עושים מספיק
- תחושת ייאוש או חוסר תקווה
אם אתם מזהים בעצמכם כמה מהסימנים האלה, זה לא אומר שאתם מטפלים גרועים. זה אומר שאתם נושאים עומס כבד מדי, ושהגיע הזמן לעשות שינוי. במקרים שבהם התחושות הקשות מתמשכות או מחריפות, חשוב לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.
למה כל כך קשה לבקש עזרה
מטפלים רבים מתקשים לבקש עזרה מסיבות מובנות. יש תחושה שאף אחד אחר לא יעשה את זה טוב כמוכם, חשש להטריד את האחרים, מבוכה, או אמונה שזו החובה שלכם בלבד. לעתים יש גם מתחים במשפחה סביב חלוקת הנטל, ומי שנושא את רובו מרגיש שאין טעם לבקש.
כדאי לזכור שבקשת עזרה אינה סימן לחולשה או לכישלון. להפך, היא מאפשרת לכם להמשיך לטפל לאורך זמן. מטפל שחוק ומותש לא יכול לתת את הטיפול הטוב ביותר, ובסופו של דבר גם האדם המטופל נפגע. שמירה על עצמכם היא חלק מהטיפול בו.
איפה אפשר למצוא תמיכה
התמיכה יכולה להגיע מכמה כיוונים. בתוך המשפחה, כדאי לקיים שיחה גלויה על חלוקת המשימות. לא כולם יכולים לתת את אותו הדבר: אח שגר רחוק יכול לקחת על עצמו את הטיפול בבירוקרטיה או בכספים, בן משפחה אחר יכול להגיע פעם בשבוע כדי לאפשר לכם ערב חופשי. כשהמשימות מוגדרות, קל יותר לאנשים להתגייס.
מחוץ למשפחה, יש מגוון גורמים שיכולים לסייע. המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות, קופות החולים והביטוח הלאומי מציעים, בהתאם לזכאות, שירותים כמו מטפלת, מרכז יום, ציוד רפואי ועוד. כדאי לברר מה מגיע לכם ולאדם שאתם מטפלים בו, ואם הבירוקרטיה מסובכת, אפשר להיעזר בעובד סוציאלי או בארגונים שמתמחים במיצוי זכויות.
גם עמותות ומתנדבים ממלאים תפקיד חשוב: ביקורי בית, הסעות לטיפולים, קבוצות תמיכה למטפלים, וקווי סיוע שבהם אפשר לשתף ולקבל עצה. קבוצות תמיכה, במיוחד, יכולות להיות משמעותיות מאוד, משום שהן מחברות אתכם לאנשים שמבינים בדיוק מה אתם עוברים.
זמן לעצמכם הוא לא מותרות
אחד הדברים החשובים ביותר עבור מטפל משפחתי הוא הפסקה. זה יכול להיות כמה שעות בשבוע שבהן מישהו אחר נמצא עם האדם המטופל, ערב אחד בחודש עם חברים, או אפילו חצי שעה ביום של הליכה, קריאה או מנוחה. ההפסקות האלה מאפשרות לגוף ולנפש להתאושש, ומונעות את ההצטברות שמובילה לשחיקה.
כדאי גם לשמור על הבריאות האישית: לא לדחות בדיקות רפואיות, לאכול כמו שצריך, לישון מספיק ככל האפשר, ולשמור על פעילות גופנית כלשהי. נשמע מובן מאליו, אבל מטפלים רבים מזניחים בדיוק את הדברים האלה.
חשוב לא פחות לשמור על קשרים חברתיים ועל תחומי עניין. החיים שלכם לא צריכים להסתכם בטיפול. שיחה עם חבר טוב, תחביב קטן או פעילות קהילתית יכולים להזכיר לכם מי אתם מעבר לתפקיד.
לתכנן קדימה
מצבו של אדם מבוגר או חולה עשוי להשתנות עם הזמן, והצרכים הולכים וגדלים. כדאי לחשוב מראש על השלבים הבאים: מה יקרה אם תצטרכו להיעדר, איזה סיוע נוסף עשוי להידרש, ואילו החלטות משפטיות וכלכליות כדאי להסדיר כבר עכשיו. בנושאים כמו ייפוי כוח מתמשך או אפוטרופסות, כדאי להתייעץ עם עורך דין או עם גורם מקצועי מוסמך.
תכנון כזה מפחית את הלחץ ברגעי משבר, ומאפשר לקבל החלטות בצורה רגועה ומשותפת, ולא תחת לחץ של זמן.
לסיכום, טיפול בבן משפחה הוא אחד המעשים המשמעותיים ביותר שאדם יכול לעשות, אבל הוא גם אחד התובעניים ביותר. זהו את סימני השחיקה מוקדם, בקשו עזרה בלי בושה, הקפידו על זמן לעצמכם, והיעזרו בגורמים המקצועיים ובקהילה. כשאתם שומרים על עצמכם, אתם שומרים גם על מי שאתם אוהבים.
